"עכשיו אפשר לקום" אמרה המאלפת תוך שהיא מתירה את החבל. בלי הרבה ברירות
השתדלתי ובמשפט אחד הבטחתי לה הכל, כרצונה
היא עמדה ליד הכיסא השבור בפינה, שלובת ידיים, יפה, אצילית ורעה כמו שד
כמה זמן אחכה עד שהיא תסיר מעלי את הקולר ותקשור אותי שוב
הבטתי בה בהערצה וכניעה, מקדש כל נקודה ביופי שניגלה לעניי ולוחש מילים של אש
"אני אוהב אותך כלבה, אני רוצה אותך עכשיו"
ידעתי שהיא תתנגד וכך נתקרב למימוש תנאי האהבה הזאת, כך לפחות חשבתי
אף פעם לא האמנתי, עד שפגשתי אותה ועם רוע כזה לא היה לי ספק בקיומו של האל, בקיומה
בנשימות אחרונות עד אבדן ההכרה
תהיתי איך אגרום לה לחייך ולשנוא עוד יותר
26.03.07
No comments:
Post a Comment