הלכנו אחריו את כל הפיורד, שעה ארוכה של טיפוס וקור שועלי ערבות, נשברו לי האצבעות ברגליים
"תפסיקי ליילל" הוא אמר "זה החלק הכי פחות נחוץ בגופך מבחינה אבולוציונית
"עד סוף הטיול, החלק הזה של כפות רגלייך, יתאחה, יהפוך לפרק גמיש וחלקלק, כמו רגל של צפרדע"
אימא שלו
שעה לא תמימה בכלל של כאבי תופת וזה מה שיש לו להגיד, דביל
טריליאן חיכה למעלה, אותת לנו באבוקות, לפי החישוב שעשינו לפני המסע
אמורים הינו להגיע לפיסגה לפני עלות השחר. הבעיה העיקרית כאן היא שזמן, אפשר
היה למדוד רק לפי הצעדים. האבק שהסתיר את השמש ואת הירח, לא איפשר להתמצא
מה שגרם לי לחשוב על כך שאולי בכל זאת, על פי סך כל החישובים של מספר הדבילים
שפגשתי היום בשעה אחת קטנה ולא נגמרת, בנוסף לחוסר היכולת להתמצא, עדיף היה לי
להפוך להיות צפרדע, כל כולי לא רק כפות רגלי, וכמה שיותר מהר
.
No comments:
Post a Comment