מול אותה תחנה כתבתי
כשאתה גר ליד תחנת רכבת הומה, אתה רואה רק את הקצוות של החיים.
אתה רואה את הסוף ואת ההתחלה
את מה שבניהם אתה רואה ארוז במזוודות של העוברים והשבים
קופסאות זמן במצב צבירה נוזלי.
וזה כמו מחשל אותך מהפרידה עד הרגע בו אתה שומע מקרוב את צפירת הקטר שלקח אותה חזרה לביתה.
אתה, שלא יכולת להשתלט על הריצוד בעיניך הבוגדות, תאסוף את השברים ותתחיל מחדש את מסע הכמיהה.
תתנפץ ותדביק מחדש
תתרסק ותקום
ותיפול ותקום
כי לא יכולת לאלף את הריצוד בעיניך הבוגדות.
תסתכל מרחוק
מחר יום חדש
כזה אתה
02.05.07
No comments:
Post a Comment