את שקט

בני אדם דרים במשעולים
של עיר אוכלת ומאכילה
סיגוף הגוף וברית מילים
ואנחנו מזיעים את ההמון.
מתוך הכיכרות אל תוך המזרקה
בתענוג ותאוות בשרים

את שמש שמכה לי בפנים
ובשנייה את מלטפת בצינה
אל ישותך
אפלוש
ללא מוסר כליות
במחטים במסמרים
כמו זונה שבראבאל.
אסחור בחייך ואחר כך אמות
אני בורא אותך
אני נסוג ומתרחק
על ערש תשוקתי
אנקת כאב אשרוק
אשיט כלבי תקיפה
ואשחרר את ציפורי טרפי
בעל כורחי אקטוף עוד רגע.
תאווה ואהבה

04.05.07