שדות הקוקאין של רונה

במשך עשרים דקות לא קרה דבר, יכולתי לגזור את האויר בנינו, הגנבתי מבטים לחלון הקרון בכדי לראות אותה משתקפת בו, מבלי להישיר מבט, מהר מאוד נתפסתי.
היא ישבה מולי עם הפנים לכיוון הנסיעה ובהתה בנוף שנמרח מבעד לחלון.
שנינו כלואים בתוך חלל שיעביר אותנו בקרוב נופים דרכים ואולי גם גורלות.
מול פיה בדרך לעיר זרה ואני כל כך צמא להתאהב. לא זוכר למה בחרתי להגיע לאותה העיר, אבל אני כבר חמישה חודשים בתנועה, בלי רצון להגיע לשום יעד מסויים אלא רק לזוז, רק לא לעמוד במקום, הסקרנות שלי דואגת להזכיר לי כל פעם מחדש שאסור להתרגל, ומאז אני נוסע

חשבתי על היום בו הגעתי לכאן כשבאמתחתי שלוש מילים וחיוך, אסיר תודה לדרכים שלימדו אותי את שפתה של מי שישבה מולי באותן השעות באותו קרון ברכבת.
הנחתי את הספר על ברכי וחזרתי להביט מהחלון. היא הייתה הראשונה ששברה את הקרח כששאלה אם אני מאמין בגורל. לפי הפרשנות שלי לשאלה הבנתי שהחלומות שלנו נפגשים בדיוק עכשיו, חשבתי להגיב בתשובה מתחכמת אך לא היו לי מספיק מילים ומאוד התרגשתי מהישירות שלה.
אמרתי שכן, ושאלתי אותה מה שמה. היא ענתה בחיוך ובאותה נשימה אמרה לי שאותי היא כבר מכירה מהספר שאחזתי בידי. הסקרנות שליוותה אותי ברוב מסעותי גאתה עד מעל לצווארי והחסירה עוד נשימה. סיפרתי בהתנצלות כמי שנתפס בגניבה, שמצאתי את הספר בקרון הראשון ועברתי לכאן בכדי שבעליו לא ידרוש אותו כשיגלה שאבד. היא חייכה כמי שהכירה את הסיפור הזה בעבר. היא המשיכה וסיפרה שהיא מוכרת חלומות במשרה חלקית ובשאר הזמן היא מחפשת שקט בערים שכוחות ורחוקות.
מבטה המסתורי והמהירות שבה נמרח נוף השדות על חלון הקרון היפנטו אותי, הרגשתי את אותה הרגשה חזקה של מודעות בתוך חלום, כמו חוסר השליטה שלי בזמן שאני נופל בחלומות צניחה חופשית ממצוקים והרים ובלי יכולת לעשות דבר מאשר להתעורר לפני המפגש עם הקרקע.
היא התקרבה אלי, התיישבה לידי, ואחזה בי בכתפי

בדיוק בזמן שנגעתי בקרקע הרגשתי שידיי נרדמו וקן שלם של נמלים יוצאות מתוך הספר ואוכלות לי את האצבעות, שסימנו את העמוד שבו בדיוק נרדמתי.
הזדקפתי לקולו של הכרטיסן שאמר לי שזאת התחנה האחרונה אליה מגיעה הרכבת היום. אמרתי תודה בנימוס והמשכתי בדרכי

שבבי החלום שבו ועלו בזמן שירדתי מהרכבת והלכתי סהרורי לכיוון התחנה

קצוות מעורפלים על גורל וצירופי מקרים

אני עדיין לא יודע איך בדיוק הגעתי דווקא לאותה העיר. אני סבור שהסיבות לכך טמונות בחלומות שלי כך שידעתי שאין לי ממה לחשוש. ידעתי שתמיד אתעורר שנייה לפני הנגיעה בקרקע

...

09.04.07