באמצע אי תנועה

באמצע אי תנועה

הריח שלה תמיד יחזיר אותי לשם
את פרנקי נישקתי לפני שידעתי את שמה. נפגשנו באמצע אי תנועה בדרך לשום מקום.
אזור נטול זיכרון, מסוג המקומות שהעיר משאירה בלי הגדרה, בלי כתובות ומספרים

אותם מקומות לא מזוהים שהשהייה בהם לא תלויה, או קצרה כמו זמן ההמתנה של הרהורי הכרך

בין אור אדום לירוק.
לילה גשום במיוחד המיס את האיפור מעיניה והתאים את פניה לרצונותיו האישיים.
היא הסתכלה לי בעיניים וחייכה, ואני כמו מי שהוכה בברק, עטפתי אותה במעילי, לפני שתמחק כליל מהגשם.
הזמן עצר ונתן לנו להתרגל למצב החדש. מאחר ושנינו עמדנו רטובים, לא נותר לנו אלה לצחוק מהמצב ולהמשיך לחצות יחדיו את הגשר לכיוון השני של העיר.
דיברנו מעט כי ידענו שאין טעם להכיר באמת, רצינו לשמר את האהבה הנדירה הזו שהופיעה כך פתאום והפתיעה את העיר ואת שנינו, עד דמעות
הרגשתי את ידה, העדינה והקרה מתחת לחולצתי, נשטפתי בצמרמורת נעימה, מפגש מוזר, כמעט אלוהי הסיר דמעות של אושר וגרם לי שוב להטיל ספק בערות שלי
שני אנשים משני צידיו של העולם נפגשים על אי תנועה, בעיר זרה. הרהרנו בדבר והחלטנו לכרות ביננו ברית
אני אזכור את שפתייה ואת ריחה לנצח והיא תקרא לבנה על שמי.
לילה שלם שוטטנו מחובקים, שלובי ידיים, קושרים אצבעות לחצי נחמה
ידענו שבבוקר כשתזרח השמש מעל העיר, נישאר רק עם זיכרון וניצוץ,
רק עם הניצוץ של האהבה האמיתית והכנה שלנו

ללא כל גורם של זמן או הכרה, שיכול היה להשחית את הבסיס האמיתי שללא ספק היה

מתפוגג כאשר הינו מתחילים להתרגל או להכיר בעובדות

נזכה ביום המחרת לשמר את הניצוץ הזה במצבו הגולמי ולהיזכר בו כשגשום או עצוב
על אמצע אי תנועה ובדרך לשום מקום עם שברירי חלום שניזרקו אל המציאות

דמעות של אושר טישטשו את מבטי מאותו היום והלאה

ידעתי,
אני אזכור אותה לנצח

והיא, אולי

תקרא בשמי

.
Clarmont|France|2007
25.04.07