מומו הגיע מהפלס"ר, "קפץ כיתה כהגדרתו". כולם ביחידה אהבו אותו ואת עבודתו היחודית והמיוחדת, מומו היה קוף טרור
מומו היה מאותם יחידי סגולה, אחד למליון, איש מהסוג הזה ששולחים למבצעים הכי מיוחדים בגיזרה, לאותן פעולות שאיש אינו שומע ואיש אינו יודע על קיומן. גם אותם אנשים אשר השתתפו באותם ערבים חסרי ירח חשוכים ובגזרות הכי קשות בעולם, הספיקו להדחיק כמעט עד שיכחה מוחלטת, והתחילו לדמיין שחלמו
מומו היה האיש, מלח הארץ
באותם הרכבים מומו היה האיש הכי חשוב בצוות, מומו - קוף טרור
כשהיה מגיע הביתה, מאובק ומסוקס, כל דרי השכונה היו יוצאים לקראתו, לראות אותו צועד עם הנעלים האדומות, גאוות יחידה, עם הכומתה והמדים, הוא היה האיש שכולם אהבו, מודל לחיקוי של ממש
בערב האחרון ישבתי עם חבריו של מומו בכדי לדלות עוד מידע על עבודתו, על פועלו ביחידה. הם סיפרו לי שבמבצע האחרון מומו היה אמור לטפס לקומה חמישית דרך מרזבים חלודים ותלושים על בניין שמט ליפול, רק בכדי להשיג מספר טלפון של מאהבת שאיתה הם היו אמורים ליצור קשר, בכדי לתפוס את המבוקש הכי מבוקש בחצי האי ערב. מומו צלח את המבצע בהצלחה יתרה וקיבל צל"ש, עיטור עוז ליתר דיוק. הרמטכל הזמין אותו ל "רפאל " בהילטון בכדי לחגוג את המאורע שהציל את כל המדינה מקטסטרופה מוחלטת, העניין נסגר על שרימס קאלמרי ושאר מנות מגן עדן. אשת הרמטכל, הרמטכל והשף, וכולם סביבו, סוגדים ושואלים שאלות. שולחן לחמישה, מעשנים כמובן, והכל על חשבון משרד הביטחון
זה היה אירוע חד פעמי, שמעטי מעטים זוכים לחוות, כל כך אישי, כל כך דיסקרטי, כל כך התאים למומו ולארשת הלוחם שכל כך איפינה אותו. מומו - קוף טרור
"יום אחרי כן" כך סיפרו חבריו, "ראינו את מומו בחדר האוכל של היחידה, יושב לבדו, חיוור ושפתיו רועדות בקצה הפה, חלש עד דמעות. על השולחן היה כתוב בכתב ידו של הרס"ר, "שולחן למשלשלים בלבד". אף אחד לא דימיין שזה מה שיקח את מומו, כניראה משהו בשילוב של השרימפס עם הקאלמרי, רגישות ללקטוז. את כל המבצעים הוא צלח. את השולחן בקצה חדר האוכל, כניראה שלא. מומו קוף טרור
נתגעגע מומו
.
