כל במקרה נפגשנו, משפטים סתומים לא היו שם, אלה דברים שברומו של עולם
המבטים היו אמיתיים מפני שעבר כל כך הרבה זמן מאז. שאלתי אם אפשר לחשוב על משאלה
או להעז ולבקש אותה, ואכן אפשר היה. אז שאלתי, הוא נענה בחיוך, לא ידעתי למה הוא התכוון
שאלתי אם אפשר יהיה לעבור בזמן בכדי לראות לאן אני הולך... " טוב בסדר, שאל..." הוא אמר, ציפיתי לזה, אני חיייב להודות,
כי אני והזמן לא ממש בקשר מעולה, ככה שלום מידי פעם או שיחות על דברים טכניים, אבל לרוב
אין לנו ניב ולא מילה, זה די, כי אני מרגיש והוא רץ כל הזמן, עדיין במן אגו טריפ
מאותו סיפור ישן על אליס בארץ הפלאות, המראות, וכו'
טוב.. למי מאיתנו אין את התכונה הזאת...
כל מקרה הלכתי על זה ואמרתי, או יותר נכון ביקשתי להיות שם בשנה הבאה בכלי לראות מה יראה לי הזמן
והוא בשלו, כמו תמיד, דואג להכניס את הפאן הריאלי לנפשי, ואיך אני לא אתרגל לזה לעולם? טוב...
הוא אמר שאין בעיה. מה שכן למדתי לבד הפעם, ללא כל גורם חיצוני
במשחק הזה שלנו הייתה הרגשה שאיך שלא יהיה אני יוצא מופסד, כי אם אראה מה יהיה בעתיד,
אם אכן, יהיה מה שלו אני מצפה, אהיה אפטי ואקבל הכל כמובן מאליו
אמרתי לו, "באמצע החיים",לעצמי אני כמו מראה שבאפשרותה לשאול שאלות עכשיו, כי יש בי מים ואויר,
אש וחול, משמע, אני באמצע, קצת כמו עלה נידף ברוח משוחרר מכל ספק
"אז אפשר יהיה לצחוק עליו",שאלתי את עצמי בקול גדול, והוא, הזמן שצמא למחמאות באמצע החיים, חייך שוב
האמת שלי חבוייה עמוק בתוך כיסי, ניראה שידי חבויות איתם שם ולא בגלל הקור
עם הזמן או בלעדיו, מה שכן לא בלעדיה, בלעדיך, יפה שלי
כמו שאת כאן פתאום, באמצע החיים
No comments:
Post a Comment