אשיט את סירתי בתוך אגם של מילים, אנווט בין איים של צל, אחרוז אותיות ואקשור בנקודה. כך יוולד המשפט. חלמתי.
חזרתי בכדי לכתוב, הרגשתי טוב באותה הגינה שהזדקנה עם השנים, החצר האחורית שלי.
ידעתי שבין כל עצי הפלפלון ומחטי האורנים, תבוא ההשראה ותיילד מכתב ידי את משפט הפתיחה המושלם של הסיפור שלי.
ידעתי, שכאן, בדיוק בין שלוליות הצל הכהה והצף, המרצד בין איי העלים הירוקים, כאן זה יקרה.
כיוון שרוב חודשי הקיץ ביליתי בבית האבן הישן, יכולתי לנחש את השעה בדיוק, הכרתי כל אבן בבית.
קרני השמש חמקמקות חדרו מבעד לזכוכית צבעונית ישנה והאירו את הריצפה המצויירת של חדר ילדותי
קרניים חמות ורכות של סוף הקיץ וקצת לפני השקיעה, נעלמו לאיטן ולחשו לי, תמוז.
אני בסירה, בתוך ים של מילים,
מנווט בין קוים וצבעים על ריצפה
חורז אותיות וקושר בנקודה.
זה התחיל ונגמר בתמוז.
No comments:
Post a Comment